אל תחכו שכלב יאכל לכן את היד

אומרים שאדם הוא נוף מולדתו. שלא משנה כמה החיים יטלטלו אותך, לא תצליח להתנער מהבית שגדלת בו. הדמיון ביני לבין אבא שלי הוא הוכחה לכך שזה נכון. לפעמים, כשאין רעשי רקע סביבי, אני מסתכלת במראה, והחיוך שלו משתקף מולי.

ואז, הוא מקמר את הגב, עושה פרצוף סובל ומנופף לי לשלום עם הגדם שנשאר מיד ימינו. שנינו צוחקים. רק שהצחוק שלו נעלם ושלי מסתיים בגעגוע וגאווה. על האיש שהיה ועל האישה שהפכתי להיות, חלק מזה בזכותו.
בילדותי משפחתי ניהלה מפעל. באחד הימים הכי גשומים שבחורף של כיתה א', חזרתי הביתה ומצאתי את השכנים מצטופפים ליד הדלת. התגנבתי פנימה בשביל לגלות שהבית כבר לא היה אותו הבית שהכרתי. אבא שלי נפצע מאחת המכונות במפעל. הוא איבד את יד ימין. בתמורה קיבל את המחלקה השיקומית של תל השומר.

באותה התקופה אמא שלי עשתה לצידו ימים כלילות בבית החולים. ואני? בתפקיד הילדה הגדולה נשארתי לשמור על האחים הקטנים שלי.
היה יפה להבין שלמרות שהפך נכה, הוא שמר על תכונות האופי שהערכתי בו. ראשית, כשהמשיך לעבוד ולאהוב את העבודה שלו. למעשה, הוא אף פעם לא לקח ימי חופש. וחוש ההומור הציני והחריף. הוא הפך את הנכות שלו לקומדיה. למשל אם היינו עומדים בתור הוא מתחיל לצלוע, לעקם את הפרצוף ולדבר בקול כל כך משונה שלא הבנתי מילה ממה שאמר. הוא עשה את זה כל פעם עד שקידמו אותו לתחילת התור. וזה היה הדבר הכי מצחיק. בעולם.
או כשחברים שלי שאלו אותו מה קרה לו ביד, הוא תמיד אמר "כלב אכל לי את היד." ושנינו היינו צוחקים בקול. זאת הפכה להיות מעין שפה משותפת שרק שנינו דיברנו בה.

היום אני יודעת להגיד, שכמו שהוא חיבר בין הצחוק לבין הגדם, כדרך לגעת באנשים, כך אני מתייחסת לפיגמנטציה שלי. לאחרים זה יכול להיראות כמו כתם או פגם, אבל עבורי זה כלי, להגיע לנשים. להצחיק אותן. לעבור ביחד איתן תהליכים של הקלה וקבלה עצמית.

לפני 6 שנים אבא שלי, חלה בסרטן. כששמעתי את הבשורה, עזבתי את העבודה שלא אהבתי, ועמדתי לצידו במלחמה. אחרי שנתיים של מאבק צמוד, הסרטן ניצח. אלון לב – אבא שלי האהוב נפטר.
אבל פה רק התחיל המסע, כי כאילו לא מספיק לאבד אבא, באותה שנת האבל גם סבא וסבתא שלי, שהיו כל עולמי נפטרו מצער.
זה מרגיש כאילו מישהו מרוקן לך את הכיסים מכל הטוב שהיה בהם: משפחתיות, חום, ילדות, שורשים. כאילו אמרו לי עכשיו תתחילי מחדש. אבל חכמה וכואבת יותר.
בשבעה של סבתא שלי, הסתכלתי על התמונות שלה. עולם בשחור-לבן. פה הייתה צעירה, כאן צחקה מכל הלב. משום מקום, אמרתי לאחי, "אני הולכת ללמוד עיצוב תסרוקות. אני צריכה לאפר כלות."
למזלי זכיתי במשפחה מדהימה! בעל אוהב שהיה שם בכל הרגעים הקשים האלה ורק חיכה לסימן ממני ואמא אחת ויחידה שתמיד לימדה אותי להקשיב לאינטואיציה שלי גם שלא יכולתי לשמוע את עצמי מרוב רעשי רקע.
אחרי שבוע ישבתי מול המרצה בקורס. התחלתי לפרסם בפייסבוק שאני רוצה לאפר כלות, בזמן שבעלי היקר בנה את הסטודיו שלי. למרבה המזל חברת ילדות, ראתה את הפוסטים שלי, ופנתה אלי שאאפר ואסרק אותה לחתונה. הסטודיו אפילו לא היה מוכן. בידיים רועדות ארגנתי אותה במטבח הבית שלי. עד היום היא לא יודעת שהיא הייתה הכלה הראשונה שסירקתי.

היום, שנתיים אחרי שפתחתי את הסטודיו שלי, אני יכולה לספר שאני מרגישה בריאה ושלמה מאי פעם. אני אמא יותר טובה לילדים שלי. אני בת זוג יותר שמחה לבעלי. אני הולכת זקופה וצוחקת. ואחרי שעברתי את כברת הדרך הפתלתלה הזאת, אני יכולה לומר – אל תחכו למשבר. אל תצפו שכלב יאכל לכן את היד בשביל להגשים את כל החלומות. החיים הם כאן ועכשיו וכל רגע שאתן תקועות בעבודה שלא מספקת אתכן, ולא מביאה את הכישורים שלכן לידי ביטוי היא בזבוז זמן.

 

אבא יקר שלי, הפוסט הזה מוקדש לך. אתה יכול להיות רגוע, שהיום גם אני אוהבת את העבודה שלי, לפחות כמו שאתה אהבת את שלך.

12 תגובות

  1. יעל ארז ב- 19/11/2019 בשעה 15:43

    מרגשת, הרגת אותי.

    • Shany Lev ב- 19/04/2020 בשעה 14:43

      נשמהההההה רק עכשיו רואה את התגובה

  2. דנדי ב- 19/11/2019 בשעה 15:54

    אח שני , זכית בתובנה מדהימה . ואבא בטוח לצידך מהנהן בשמחה .
    את העבודות שלך ראיתי במו עיני , וגם את האישיות הכובשת שיש בך .
    אם אתה יכול לחלום את זה אתה לגמרי יכול לעשות את זה .
    אוהבת

    • Shany Lev ב- 19/04/2020 בשעה 14:43

      וואו אהובה שאת דנדי
      ריגשת אותי בגדול
      תודה ענקית

  3. לימור פיירמן ב- 19/11/2019 בשעה 16:41

    טוווווווב נפלה לי הלסת !
    התעלפתייייי תכף אשוב!!!!

    סוף סוף יא מלכה שאת!!!!
    אלופה,אהובתי
    גאה גאה גאה על הדרך,התהליך,הנחישות,העוצמה,התעוזה,ההגשמה,והדיוק במטרה!
    מתרגשת איתך ובישבילך!
    הייתי שם כשהתחלת לחשוב על זה,אני כאן כשאת מגישמה את זה
    גאה בך אחות בלב חברה שלי
    את מכאן רק תעלי עוד ועוד ועוד על סולם ההצלחה
    אין עלייך
    🎉🎉⁦❤️⁩⁦❤️⁩🎉🎉⁦❤️⁩⁦❤️⁩🎉🎉⁦❤️⁩⁦❤️⁩🎉🎉⁦❤️⁩⁦❤️⁩🎉🎉⁦❤️⁩⁦❤️⁩🎉⁦❤️⁩

    • Shany Lev ב- 19/04/2020 בשעה 14:42

      אהובתיייי אחותי לא מאותה אמא, אין כיף גדול מלעשות איתך את מסע העצמאיות שלנו
      מתגעגעת לקפה רעיונות שלנו soon

  4. רויטח בוחניק ב- 21/11/2019 בשעה 06:59

    מהממת פשוט ❤️ כייף חקרוא קצת עלייך ולהכיר אותך טוב יותר! המון בהצלחה

    • Shany Lev ב- 19/04/2020 בשעה 14:41

      תודה רבה אהובה

  5. Brianken ב- 29/03/2020 בשעה 18:08

    Passion the site– extremely individual pleasant and lots to see!

    • Shany Lev ב- 19/04/2020 בשעה 14:41

      tnxxxx so much

  6. JamesPal ב- 27/04/2020 בשעה 05:49

    Good page, Stick to the very good work. Thanks a ton.

    • Shany Lev ב- 13/05/2020 בשעה 14:09

      Thanks so much

השאר תגובה